🔺לא וושינגטון ולא תל אביב; אלה האנשים הפגועים של איראן שמציבים את סוף הדרך.

פחדו מהשורדים של 18 ו-19 די, שראו את המוות בעיניים ולא מפחדים יותר משום דבר;

פחדו מהגולים/יושבי הגולה שעם לב שבור הלכו אבל שמרו את איראן בלבם;

ופחדו מאנחת האחיות והאחים והילדים והבעלים והנשים והאבות והאמהות, שעודן תולים עיניים בדלת ומחכים שהילדים שלהם יחזרו.

כל הכאב והדמעות האלה כבר הפכו לים; ים של זעם ותביעת צדק, בקרוב יעקום את הפנקסים שלכם ויטביע אותם… הרגליכם קרובות… נפילָתכם ודאית… וגם זה, ממש בקרוב!