סוכנות הידיעות פארס פרסמה ניתוח בן שמונה נקודות של "קו ההנהגה" — אסטרטגיית המנהיג העליון, אייתאללה סייד מוחתבא חאמנאי, עבור איראן — שחולץ מהמסרים שלו בחודש יוני.

בהודעה מ-4 ביוני אמר המנהיג העליון כי ארצות הברית וישראל "ניהלו את מלחמתן המשולבת" כך שהיא הועברה לשני יעדים: התנגדות ציבורית ויצירת טעות חישוב בקרב בכירים. בהקשר זה, ההתמודדות עוברת דרך כלכלה, אמון ציבורי, לכידות חברתית וממשל — ולא באמצעות טילים.

שמונה אסטרטגיות:

1. אחדות לאומית כתשתית לכוח: שמירה על הלכידות החברתית נתפסת כצורך ביטחוני לאומי ולא רק כטוב מוסרי. הסיבה לכך היא שיצירת שסעים בין העם לממשלה היא יעד של האויב.

2. כלכלה ופרנסה כעדיפות של ממשל: עובדים ממוסגרים כציר של "מלחמת הכלכלה", והוטלה על יושב-הראש של הפרלמנט (מג׳לס) האיסלאמי תפקיד לרסן אינפלציה, נזילות, ייצור ותעסוקה.

3. כינון מחדש של ממשל סביב יעילות ופתרון בעיות: למג׳לס, לרשות השופטת ולממשלה ניתנה הוראה להתקדם מסיסמאות לתוצאות מדידות שהציבור חווה באופן ישיר.

4. אמון במנהיגים לצד יכולת מדיניות חוץ: משא ומתן עם ארצות הברית אינו נדחה לחלוטין, אך קבלת דיאלוג אינה פירושה קבלת תנאי הצד שכנגד.

5. אבטחת החברה מפני מלחמת תודעה ותקשורת: דמויות תרבות ותקשורת קיבלו משימה לייצר "הגנה לשונית ושיחית" ולחזק את היכולת הציבורית להבחין בין חדשות לבין פעולות פסיכולוגיות.

6. הפיכת האזרחים מנושאי מדיניות לחלקים פעילים של כוח לאומי: האוכלוסייה, המשפחות והרשתות המקומיות, לרבות הבסיג׳, נתפסות כהרחבה ישירה של יכולת הממשלה.

7. שמירת עליונות צבאית תוך בניית יכולת מול איומים חדשים: למפקדים החדשים הונח לקבוע שהעדיפות היא שליטה מודיעינית, טכנולוגיות מתפתחות ותיאום בין-תחומי בין הצבא למשמרות — ולא רק הגדלת יכולת האש.

8. קשירת הכוח הפנימי למעמד האזורי ולסדר חדש: המסרים על המפרץ הפרסי, העלייה לרגל (חג׳) ועיראק ממסגרים את הישגיה של איראן לאחר המלחמה בהיקף אזורי, ומכוונים לסדר ביטחוני שפחות תלוי בכוחות זרים.